ביבליופיליה

סיור ב"ממלכה" של עידו אגסי, אמן ספר.

יש רגעים בהם אני הכי שמחה שאני אוספת אוצרות, ושיש לי בלוג בו אני יכולה לתעד אותם. אחד כזה היה הביקור/סיור בבית המלאכה של עידו אגסי, אמן ספר מ"אבן חושן" במושב חרות, אותו אירגנה יעל ברזילי, שתיעדה גם את חוויותיה מהביקור בבלוג המיוחד במינו יעל בפינה.

אני אוהבת ספרים. לקרוא ולהתבונן בהם, לחוש את פעמי הזמן לידם. ספריות ציבוריות הן אתר תיירות מועדף עלי, בייחוד אלה שמציגות את אוסף הספרים העתיקים שלהן ואת כתבי היד שברשותן, לכן שמחתי כל כך כשהוצע לי להשתתף בסיור הזה.

עידו אגסי בממלכתו

כבר בכניסה למושב, אני זוכה לקבלת פנים בדמות משב רוח בריח פריחת הדרים וידעתי שהגעתי למקום קסום, אבל כשעמדתי בפתח "הממלכה", זה שם בית המלאכה של עידו, נעתקה נשמתי ממש. אם יש סיבה להמצאת הסופרלטיב הזה, כמי שבילתה את רוב חייה הבוגרים בין בתי דפוס, הרגע הזה בכניסה לבית המלאכה-המוזיאון הזה – זו הסיבה – האולם מלא במכונות דפוס מסוגים שונים, מתקופות שונות, בציוד נלווה שלהם ובחומרי כריכה והכל מסודר ונקי ובכל זאת יש עקבות עבודה.

מכונת דפוס המיועדת להגהה​

שרשרת של אופניים מניעה את הגלגלים

תחילת דרכי המקצועית כמעצבת גרפית, היתה על התפר שבין תקופת דפוס הבלט, שלא השתנה באופיו מאז המצאתו של גוטנברג, לבין הדהירה לדפוס החדש, הממוכן והדיגיטלי, בעל אינסוף האפשרויות. זכיתי לראות בפעולה בתי דפוס קטנים שהשתמשו במכונות הישנות בעיקר להדפסת זוטות כפנקסי חשבוניות וקבלות, ואם יש תקופה אחת בחיי המקצועיים שעליה גאוותי, היא זו בה עזרתי לצוות אנשים ב"קבוצת הארץ" להעביר את העתון בו עבדתי מעידן העבודה הידנית לעידן הדיגיטלי. אז, הרגשתי כבוד גדול על היכולת להשיל את העבר ולעטות את העתיד, היום אני מסתכלת בהערצה על עידו המנסה וגם מצליח לשמר את אותו עבר ולרתום אותו לאמנותו.

מגירת דפוס המשמשת מדפים

מה שנחשב בעיניי פעם למיושן ואנכרוניסטי, מרטיט את ליבי בהיותו שמורת טבע, רנסאנס של מלאכות שאבדו מן העולם, של ידע שנשכח ואבד, של דיוק הרגש – בכל אלה שולט עידו, באמצעותם הוא מדפיס וכורך ספרים שהם הם מעשה אמנותו. ספריו אינם דומים במאום למה שפלאי הטכנולוגיה מסוגלים לייצר.

כריכה בייצור עצמי

עידו מגדיר עצמו "אמן ספר". ככל שהסיור מתקדם, אני מבינה טוב יותר את ההגדרה. עידו הוא קודם כל אדם נעים הליכות ומשרה אווירת קדושה, לא פחות, סביבו. הוא נוגע בעדינות בספרים שהוא יוצר, מלטף אותם ומפגין ידע עצום בתחום, אצלו אני שומעת מצד אחד את כל המונחים בגרמנית שהתגלגלו פעם על לשונם של דפסים, גם אלו שזו לא היתה שפתם ומצד שני מונחים בעברית יפה, שפסו מן העולם, כיוון שהם מגדירים חפצים שלאיש אין עוד צורך בהם.

משוּרה - התבנית בה מסדרים את אותיות העופרת

אני שואלת על "הריהוט" והוא מסביר לי שאלה היו מגירות העבודה של פעם והיום אנשים חושקים בהן כריהוט של ממש. אני מניחה למצלמה שלי ללטף את כל השנים שהמגירות האלו ראו בחייהן ומקווה שאכן אפשר לחוש אותן דרך התמונה.

מגירות פונטים

עידו מספר שהוא אוטודידקט, למד בעצמו את כל רזי המקצוע. הוא מייצר את הספרים שלו בעבודה ידנית, אחד אחד – הוא מדפיס ידנית במכונות השונות שאסף מבתי דפוס שנסגרו, הוא מכין לבד דבקים עמידים, לעיתים גם את הנייר, לעיתים יסע עד קצות עולם לחפש חפץ אוטנטי שיתאים לספר שהוא כורך, הוא תופר כריכות בשיטות מסורתיות מותאמות לתוכן הספר ובסוף חותם את מספר העותק, כמקובל ביצירות אמנות אחרות.

חצי שעה לפני המונסון | דליה רביקוביץ' - בכריכה יפנית מסורתית​

כשעידו ביקש ממני להחזיק לרגע את הספר שהציג פתוח, כדי שיוכל להראות את תאומו המודפס בדפוס ממוכן, הרגשתי תחושת חשיבות עצומה. המגע בספר שנעשה כולו בעבודת יד מוקפדת ואוהבת מעשה אמן, היא חוויה מיוחדת, שמפעילה את כל החושים.

תחריט צבעוני וגלופה​

הוא עובר איתנו בין הפינות השונות בממלכתו, מסביר את התהליכים השונים כמו מהו סדר דפוס, על הפונטים היצוקים עופרת שכבר לא מייצרים כמוהם היום. אלה שברשותו הוא אסף מבתי דפוס שנסגרו. "הם חייבים להיות בגובה זהה כדי שהדפסה תהיה אחידה", הוא מסביר ומדגים את העבודה הסיזיפית של סידורם, אחד אחד במשוּרה – אותה תבנית שמחזיקה אותם יחדיו, מראה לנו שיר שגמר לסדר, כולל ניקוד וכדי לסבר את האוזן הוא מספר לנו שבאותה דרך סידרו יום יום את כל דפי העתון, כתבות ליד כתבות ובסוף היום, לאחר גמר ההדפסה היו באים השוליות ומחזירים את כל האותיות למקומן המדויק במגירה, אחרת בעתון של יום המחרת יפלו טעויות.

אות עופרת בודדת, שיר מסודר להדפסה ומגירת פונטים​

הוא מספר על מגירת אותיות שלימה, על כל סט האותיות שלה כולל ניקוד, שמצא באחד מבתי הדפוס שעמד לסגור את שעריו ולתדהמתו (וגם תדהמתי לנוכח הסיפור) הוא גילה פונט נדיר בשם "היברייש" (עברית) מבית היציקה של שלטר, שלא צלח את הזמן ולא זכה לשימוש ואין איש היום שמכיר אותו.

הוא עובר לדוגמאות כריכה שונות, מסביר את השימוש בחומרים שונים המתאימים לתוכן הספרים, מספר על אמנים איתם הוא עובד. על פרסים בהם זכה, מכל העולם. הדוגמאות הן רבות ורק חלק קטן מהן מצולם כאן.

עצות לילדה רוקדת | רוני סומק - ספר שזכה בפרס על עיצובו​

עידו עורך סדנאות כריכה לילדים, מרצה לסטודנטים בבצלאל ועורך סיורים בממלכתו. אפשר ליצור איתו קשר כאן.

גם אני...

#ביבליופיליה #אורחים #אמנות #ספרים #עידואגסי #הממלכה #רוניסומק #דליהרביקוביץ #אבןחושן