טעם של עוד

מהו אותו מרכיב סודי שבישולו מעיר זכרונות מרבצם? מהו אותו ניחוח הגורם למנהרת הזמן להיות מוארת באור יקרות? כנראה שלעולם לא אדע את התשובה לשאלות האלה, אך כן אני יודעת, שהחיך יודע לזכור יותר מתאי הזכרון האחרים, וזכרון ריח מאכל אהוב כנראה יישאר איתי הרבה אחרי שזכרונות אחרים ייעלמו בנבכי השכחה.

שוק תבלינים בפרובאנס

אני אוהבת לאכול. ובמעשה האכילה אני משתפת לא רק את המנה שלפני. לעיתים אני צריכה להרחיק אלפי מילין מנתב"ג כדי להגיע ממש קרוב. קרוב ללב ולזכרונות הכי ראשוניים. לנגוס נגיסה ולהריץ הרבה תמונות בראש שתמיד ישארו קשורות לנגיסה הזו.

פלאן - קרם וניל וקארמל

בטיול האחרון בסלובקיה שאך לפני כשבוע נגמר, ושמעולם לא חלמתי עליה ולא ידעתי עליה דבר – פגשתי מאכלים טעימים טעימים, שהחזירו אותי הביתה למטבח הקטן של אמא, בו התבשלו תבשילים שלא דייקו במתכונים, ושהיא עצמה גם לא ידעה להעביר הלאה. "כמה שלוקח" ו"איך שהיד מרגישה" היו משפטים שגורים בפיה. להתבונן ולזכור. ככה הייתי משחזרת מתכונים. הולכת למתכונים כתובים של אנשים אחרים ומשחזרת את המצרכים לפי הסרטים בראש.

גומבוץ - כדורי בצק תפוחי אדמה עוטפים שזיף

פעם הסתובבתי בשכונות של הדתיים בירושלים, לחפש ריחות של נעורים שעלו באפי מכל סימטה, בדמות עוגת גבינה הכי פשוטה ועוגה עם תפוחים בראשה. היות והם לא משנים שם דבר, שנים, חשבתי שאוכל למצוא שביל אל טעמי ילדותי, לתקופה שלפני היות האנינות. באותו יום התאכזבתי, אבל מצאתי אותם דוקא בחיפה, בוקר שישי אחד, בקונדיטורית לייבל, שידעה פעם ימים יפים יותר, אליה הגעתי כי קראתי בבוקרו של אותו יום ב"הארץ" מישהו שתיאר במילים הכי מדוייקות את הריחות שחיפשתי.

עוגת גבינה, עוגת תפוחים, חיפה

הכי אני מתגעגעת למאכלים שמעולם לא הכרתי, אבל מתחברים לי נהדר לפלחי זכרון. הרי כולם מושפעים מכולם, כולם מעגלים פינות, משנים טיפה פה ושם, אבל בבסיס – החיבורים הרבה יותר גדולים ממה שנדמה. ככה גיליתי שמעדן אורז בחלב, שהיה מעדן ילדותי, חוצה ארצות ויבשות ויש לו גירסה כמעט בכל תרבות וארץ.

מעדן אורז מבושל בחלב, טרנסילבניה

מה שקראנו לו בבית "חלב ציפורים" נקרא בצרפתית "איים צפים".

איים צפים - כדורי קצף ביצים מבושל, צפים על קרם וניל, ואנוסק

שווקים של בוקר, של תוצרת טריה שלא מזמן נקטפה, שעוד מעט יקנו אותה לארוחה של אותו יום – הכי אני אוהבת לצלם. כי ככה אני קצת אנטרופולוגית, קצת נכנסת למטבח של אנשים עם חוויות אחרות תוך כדי גילוי ירקות, פירות ושורשים לא מוכרים, קצת שואלת בשפת הסימנים מה עושים איתם ומה מבשלים מהם, אוכל תמיד מקרב. תנועות היד אוניברסליות – קצת ערבוב, קצת גרור ואגודל שנצמד לאצבע, אמה וקמיצה נושקים שפתיים ומסמנות שמאוד טעים.

עגבניות לבישול - שוק אפט בפרובאנס

שום וזייתים - שוק מנרב בפרובאנס

דלועים, שוק באסטיל בפריז

שווקי אוכל – הם סיפור מענג מסוג שונה. מקורים או שלא. בייחוד אלה שמשמשים את המקומיים, שמצאנו אותם במקרה, שלא כתובים בספרי התיירות. שם אפשר ממש להריח ולטעום קצת או ממש לשבת לארוחה.

נאש-מארקט, וינה

בשוק אוכל קטן בפריז, בו אכלתי ביום גשם אפרורי ויפה, כמו שיום כזה יכול להיות רק בפריז, את הקוסקוס והפסטייה הכי טעימים שאכלתי אי פעם!

קוסקוס ופאסטייה שהוא כיסון בצק פילו ממולא בשר מתוק, שוק הילדים האדומים, פריז

לקריאה נוספת:

כתבתי על שתי מנות נוסטלגיות מבית הורי: האחת חגיגית מאוד והשניה משתמשת בשלושה מוצרים בסיסיים, שתמיד יש בכל בית.

קליק על המפה הזו והיא תוביל אתכם לשוק הקומפקטי והמופלא - שוק הילדים האדומים ברובע מארה, פריז

#אוכל #שוק #טעם #ריח #צילום #טעמים