בדרכו. טיול בפורארלברג, אוסטריה
כבישים, אלה המטפסים על הרים גבוהים בעיקולים מרובים ועוברים בנופים שלא הומצאו מספיק מילים בעברית כדי לתאר את היופי, ההוד וההדר שלהם – הם אהבה גדולה שלנו, של בנזוגי ושלי. אף פעם לא יהיה לנו מספיק מהם, והם לרוב יעד טיול בפני עצמו, בייחוד אם ראשי ההרים לצידם מכוסים אניצי שלג ולרגליהם אגם המשקף את דמותם.
ההרים מציבים אתגרים לגמרי לא פשוטים לרוצים לעבור דרכם. דרכי מעבר נסללו כבר משחר ההיסטוריה ובימים אלו נחנכת דרך נוספת שתעבור במנהרת גוטהרד החדשה, הנחשבת למנהרה העמוקה בעולם ותקצר את הדרך בין שוויץ לאיטליה. אספר כאן ולו מעט מסיפורם של כבישים חוצי הרים גבוהים.
הדרכים הסלולות של פורארלברג, במערב אוסטריה הן עוצרות נשימה ביופיין ועוברות בין עמקיה להריה הגבוהים. המהנדסים האוסטרים הוכשרו במיוחד על מנת לסלול אותם במקומות הכי בלתי אפשריים בעיניי. הכבישים נוחים בדרך כלל, מוגנים מההרים אליהם הם צמודים, רחבים מספיק למעבר מכונית לכל כיוון בבטחה וברווחה, האספלט מתחת מערסל את גלגלי המכוניות, לא מתנגד להן, לעתים הם עוברים במנהרות ארוכות החצובות בתוך ההר ואלה תמיד מוארות. בכל מקום בו נגלה נוף עוד יותר יפה, יש תצפית נוחה אליה אפשר לרדת מהכביש, גם כדי להיאנח כמה אנחות הנאה וגם כדי לספוג אוויר הרים צלול באמת. בגמר ההשתאות אפשר להחליק בחזרה אל אם הדרך. נראה שכך צריכים להיראות כבישים.
חזרנו לא מזמן מטיול מרהיב ביופיו ביוון ההררית, נופיה הפראיים לא נופלים מיפי האלפים האוסטריים ובכל זאת לא הפסקנו להתבדח על חשבון מה שמכונה שם "כביש" ובדרך כלל דומה יותר לשביל שלא תוחזק כבר שנים רבות. גם שם מטפסים הכבישים במעלה ההר, בסיבובים רבים שאף פעם לא הצלחנו לספור אותם, כי שלא כמו באוסטריה אין בכל עיקול שלט המכריז על קצב ההתקדמות, ובכל פעם ששילבנו ברכב מהלך נמוך יותר על מנת להתגבר על השיפוע בעליה, נזכרנו בערגה בכבישי אוסטריה.
בעיקר נזכרתי בהם כשריח אדמה טרייה עלתה מהאבנים הגדולות שהיו מונחות בתפזורת על אחד הכבישים הגבוהים, עת חפרו בהן אצבעותי אחיזה טובה יותר לפינוין, יחד עם אנחת רווחה על כך שהגענו לכאן כשהאבנים כבר מונחות על הקרקע, כי סיפור התגלגלותן מההר שהכביש צמוד אליו, חקוק עמוק בתודעה המשפחתית שלנו, ואנחנו נוהגים להעלות אותו באוב עם כל סיבוב נוסף המטפס על ההר, על כל הר.
האבנים התדרדרו על כביש צדדי ליד הכפר שניפיס, אוסטריה, אי שם בסוף שנות השישים של המאה הקודמת, על מכוניתו של חמי, אבי בנזוגי. חמי, היה טייל בנשמתו, מייסד שבט המטיילים שלנו – ממנו למדנו את התורה כולה. על אף שנסע כל שנה לאותו יעד - מולדתו האהובה, אוסטריה, למסלול טיול פחות או יותר קבוע באלפים האוסטריים, נהג לתכנן את הטיול בכל החודשים שקדמו לו, כשמפות גדולות פרוסות על הרצפה, ספרי טיול לצידן.
ליבנו נצבט בכל פעם שאנחנו מתכננים טיול חדש - לו היה חי היום, אנחנו אומרים, ודאי היה נהנה מהתכנון באינטרנט, עם מפות גוגל, עם שפע תמונות של חדרים להשכרה, עם אימיילים וצ'טים ועם סיפורי המטיילים הרבים - ואולי לא. אולי התאימה התקופה ואמצעי התכנון שלה לאיש – שכתב מכתבים בנימוס רב ובשפה גבוהה, הדביק בול מהודר על מעטפה, חיכה לדוור שהביא את מכתב התשובה המיוחל - אולי דרך ההתנהלות הזו נכונה למי שנהנה ממנה כל כך?
באותו טיול מדובר, הוא נסע ועלה מכיוון אגם קונסטנץ, המונח בין גרמניה לחבל פורארלברג שבמערב אוסטריה, כשהוא שם פעמיו לחבל זלצקמרגוט, כלומר, היה עליו לחצות חלק נכבד מאוסטריה, את לשונה המערבי הצר. על אחד הכבישים הצדדים, אך הטובים והיפים ביותר, (שמאוחר יותר נכיר בכל זווית צילום אפשרית בשיקופיות הרבות שצילם) שם ארע המפחיד מכל – אבנים התדרדרו לפתע מההר אל הכביש ואחת מהן פגעה קשות במכוניתו תוך כדי נסיעה.
כשהתעורר, מצא עצמו במיטה נקייה, ידו חבושה ולמרשותיו עמדו אנשים זרים שיהפכו ברבות הימים לחבריו הקרובים. אנשים מהכפר שניפיס אספו אותו מהדרך, הביאו אותו אל ביתם, הזעיקו רופא שחבש אותו וציווה עליו לשכב ולנוח. האנשים הטובים האלה אירחו אותו חודש ימים בביתם, סעדו אותו והאכילו אותו מטעמים, עד אשר שב לאיתנו על מנת לחזור הביתה. מאותו יום הפכו המארחים המופלאים לחבריו בלב ובנפש ומסלול הטיול הקבוע שינה פניו וכלל גם את שניפיס המרוחקת וכל שנה, עד סוף ימיו ביקר אותם ועמד איתם בקשר מכתבים.
חזרנו בשלום מהטיול ביוון, על אף מצבם הרעוע של הכבישים (הצדדיים, יש לומר, אותם נעדיף תמיד) עליהם שכבו בכמות נדיבה אבנים שהתדרדרו, נהנינו הנאה רבה, לפנינו טיול שכנראה יעבור שוב בכבישי אוסטריה הנפלאים. פרסנו כבר מפות, גם על הרצפה וגם וירטואלית, אולי נתכנן כך ששוב נעבור בכפר היפיפה ההוא, שניפיס - זו לא תהיה הפעם הראשונה שנטייל בדרכו של חמי, אך בניגוד אליו המסלול שלנו אינו קבוע... בכל מקרה, הסיפור הקטן הזה יטייל איתנו שוב אל מרום ההרים.
המפה שציירתי הפעם כוללת גם את ההרים הגבוהים של פורארלברג שבקצה אוסטריה. בלחיצה עליה תגיעו למפה תלת-מימדית בדיוק מהסוג שחמי נהג לפרוס על הרצפה כדי להיטיב ולתכנן את מסלול הנסיעה שלו.
לקריאה נוספת:
אם תרצו להעמיק ידע על מעברי הרים, על האלפים ועוד כמה שאלות פילוסופיות הקשורות לנושא, אני מפנה אתכם לפוסט של זיוה רענן חציית האלפים - ברגל, בעזרת פיל, מעל האדמה או מתחתיה?
