התבוננות
הגעתי מוקדם, התבוננתי סביבי ורקחתי סיפור
לקחתי לי פסק זמן קטן בבית קפה שבכפר, אליו הגעתי מוקדם מהשעה שקבעתי לפגישה, כך יצא שהיה לי זמן להתבונן סביבי ארוכות ולכתוב סיפור.
יושבת מולי אשה הנראית כבת גילי. יופיה ועדינותה ניכרים בה מתחת לכובע רחב תיתורת המסתיר את שיערה היטב. הרגע התיישב מולה איש גדל מידות, מתקשט בזנב סוס מאפיר קטן ודליל, כאילו שפריט אופנה מיושן זה יוסיף לו חן שאין לו.
החביתה שקיבל היא גדולה ומגרת חושים אבל הוא עסוק בהתבוננות בנייד הקטן שלו מהסוג שמזה זמן רב אינו בשימושו של אף אחד, כזה שאין לו אפילו מסך להתבונן בו. היא מדברת אליו תוך כדי שהיא מתקינה לעצמה את ארוחת הבוקר שהוגשה לה זה עתה. בעדינות היא מורחת ממרח בלתי מזוהה על לחמניה שנחצתה לאורכה ועם המזלג, בתנועת יד אצילית, מנסה להרים מהצלחת פיסת ירק ולהגישה אל פיה למאכל.
פניה העדינות מספרות לי סיפור שאין לו התחלה ובינתיים גם אין לו סוף. אני תוהה מה מסתיר הכובע הרחב שניכר עליו שידע ימים טובים יותר ומבחינה במטפחת שמכסה כל טפח שעשוי אולי לגלות הכובע שמעליה. האם?
מתחת לשולחן מציצה ברכה הנתונה במכנסיים קצרים של ההתיישבות העובדת. איזה ביטוי מפוצץ בחרתי למכנסונים שלה בצבע החאקי. הוא מזיז את הכסא ומושיב שוב את גופו הגדול, אולי עכשיו יהיה לו יותר נוח מולה.
הנה הוא מנגב את אצבעותיו שבצעו קודם את לחם הדגנים, זורק עליה מבט חטוף וחוזר אל הנייד. "שלא יחשוב..." אני שומעת התחלת משפט שלה הנותן לו הוראות. סוף כל סוף הוא ניגש אל החביתה שלו. עכשיו הסכין לא מתאימה והוא מבקש מהמלצר הצעיר להחליפה, אחר כך מסדר שוב את הכסא דקות ארוכות למנח הנכון. הארוחה שלה כמעט ונאכלה לגמרי והוא נוגס טיפין טיפין מן הצלחת. היא שואלת והוא שותק. כך מתנהלת שיחה קולחת?
פעם שאלה חברה לעבודה את כל הנוכחים, האם כשאנחנו יוצאים עם בני הזוג שלנו למסעדה/בית קפה, אנחנו מנהלים שיחה ערה? ואם כן, על מה אנחנו מדברים? על החיתולים, על הילדים? מספרים סיפורים מן העבודה? הרי יצאנו מהשגרה לשעה של נחת, אז יש לנו עוד על מה לדבר, אחרי שכל הדברים נאמרו בבית? מסקנתה בשאלה ההיא היתה שאם נראה כי השכנים שלנו בבית הקפה/מסעדה מקיימים שיחה רציפה לאורך כל שהותם שם, משמע הם לא זוג שחי ביחד, בכל אופן לא זמן רב. האמנם?
האשה היפה שמולי קמה ופונה אל חדר הנשים (ביטוי עדין, מתורגם מאנגלית). הליכתה היתה קשה ואני נעצתי שוב מבט במטפחת שמתחת לכובע וקיוויתי בלב שהיא מונחת שם רק כי היא גחמת אופנה, כשאני מסלקת מראשי כל סיפור שקשור במחלות הגורמות לנשים לכרוך מטפחות כאלה לראשן, הגיעו חברותי לפגישה וזמן ההתבוננות לפעם הזאת, הסתיים.
בתי קפה, הם מקום מופלא להתבוננות, כפי שודאי מובא כאן בסיפורי, בתי קפה יותר משהם מגישים קפה טוב ודבר מאפה מנחם, הם מגישים דבר מה נדיר יותר – רגעי התבוננות בזולת.
בטיולנו בערים גדולות בעולם, תמיד נעדיף לוותר על ארוחת הבוקר הסטנדרטית במלון, ולחפש כל בוקר בית קפה אחר, שמגיש יחד עם התפריט את אופציית חקר האוכלוסיה המקומית. הרבה אפשר ללמוד מההתערבבות הזו בחיים של אחרים.
את התמונות בפוסט זה, צילמתי בטיולים שונים, בעיקר בבתי קפה בהם עצרתי, גם כדי להתבונן. שמחה שחלקתם איתי את מחשבותי, אשמח אם תספרו לי את חוויות בית הקפה שלכם, בתגובות למטה.
המפה שציירתי הפעם היא של פרנצלאואר ברג - השכונה שאני הכי אוהבת בברלין, עליה סימנתי רק מקצת בתי הקפה הכייפיים שבה, אותם פקדנו בביקורינו השונים בעיר. לחיצה על המפה תתן את את התמונה המלאה במפת גוגל.
