אוסטריה, יפה כמו גלויה
גלויות – היו פעם חלק אינטגרלי מטיולים. גלויות היו ה-SMS של פעם. "הנוף מקסים כאן ואנחנו מבלים נהדר" כתבנו בגלויה בצדה האחורי כשבקדמי יש צילום נהדר של המקום בו אנחנו מבלים.
הגלויה היתה זולה בהרבה ממכתב סגור במעטפה אך גלויה לעין כל מי שנגע בה ויכל לקרוא את כל הסודות שכתבנו עליה. ואנחנו? בדקנו היטב עד כמה לא סודי מה שאנחנו כותבים שם. נ.ב. ד"ש לכולם.
מהו יופי של גלויות? נכון שאת הפירוש הטוב ביותר לביטוי יתנו דווקא התמונות, כולל אלה המצורפות, אבל אנסה לחבר מילה למילה: היופי נמצא בשלמות, בחלוקה הנכונה בין תכול השמים ממעל, לירוק האחו בתחתית ובתווך הרים גבוהים שאת חלקם מכסים עננים משוטטים. לחלופין את האחו יכולים להחליף בתים המשתלבים בנוף בשלמות, לא מאפילים עליו, תמיד יהיו בחלונות וילונות תחרה, תמיד יעטרו את המרפסות פרחי גרניום ששתו הרבה מים, תמיד תעמוד בשליש התמונה פרה לוחכת עשב, או ברווז השותה ממי האגם הצלולים. כל אלה מכונים "יפה כמו גלויה".
קנינו גלויות בכל מקום שהגענו אליו בטיול, כי הרי צריך לשלוח לכל קרובינו שנשארו בארץ דרישת שלום כלשהי מחו"ל, כי זו היתה התקשורת היחידה שלנו איתם וכן, גם כי רצינו להשוויץ במקומות האלה שהגענו אליהם, אחרי מאמץ רב.
קנינו אותם גם למזכרת. כי הרי אף פעם לא נוכל לצלם כל כך יפה כמו צלם הגלויות – גם כי המקום כל כך יפה כשהשמש זורחת והשמיים כחולים (בתמונה) ואנחנו חווים כאן בעיקר גשם ופסגות הרים נחבאים מאחורי עננים כבדים, כי הקתדרלות כל כך גדולות שללא עדשה מיוחדת שלרובנו לא היתה, אי אפשר להכניס אותן לצילום אחד, כי בתוך הקתדרלות ובמוזיאונים אסור היה לצלם וגם, כי רובנו הגדול, יש להודות, לא היינו צלמים מקצועיים וציוד הצילום שלנו היה חובבני לגמרי.
בחדר במלון, היו מונחות לעתים כמה גלויות על השולחן ועליהן תמונה יפה של חזית המלון – האורחים שוודאי היה דחוף להם לשלוח דרישת שלום הביתה, השתמשו בגלוית החינם הזו, וכך הפיצו פרסומת חינם למלון. שיטת שיווק של פעם.
הגלויות האלה באו בכל מיני פורמטים – בגודל של גלוית דואר, בגודל ענק - כמעט בגודל מחברת, אולי כדי שנמסגר ונתלה על הקיר ולפעמים הן היו מחוברות אחת לשניה בקיפול אקורדיון או בצורת מניפה כשהן מראות את האתר מזוויות שונות, בעונות שונות.
"בכל פעם שאבא שלי התאשפז בבית חולים", נזכר בנזוגי, "נהג לכתוב לאבא שלו - סבא שלי, שהיה כבר מבוגר וחולה בעצמו, גלויה כאילו הוא נמצא בחו"ל, כדי להסביר לסבא את ההעדרות הארוכה. היה לו מלאי גלויות ריקות שקנה בטיולים שלו. אנחנו קילפנו בזהירות בול מגלויה אמיתית שנשלחה בדואר והדבקנו על החדשה שכתב עליה זה עתה - 'אני מבלה נהדר' והבאנו לסבא בבית האבות, כאילו זה עתה הגיעה בדואר עבורו". "הוא בטוח ידע שזה מזוייף" אמרתי, "הזקנים תמיד יודעים שעובדים עליהם". "אבל סבא שלי שתק", מספר לי בנזוגי "כאילו שהגלויה ניחמה אותו".
איני זוכרת מתי ראיתי לראשונה גלויות מסע. הרי בילדותי לא היה מי שישלח לי כאלה, אבל זוכרת גלויות ברכה ליום הולדת או "הגעתי בשלום הביתה" אחרי ביקור כשבחלק הקדמי תמונות ארץ ישראל בשחור לבן, ובבירור אני זוכרת מוצרים נלווים כגון סמניה לספר עשויה תמונות קטנות של נופי הארץ, אני זוכרת שבשיעורי מלאכה חיברנו תמונה שלנו לפיסת עור צבעונית וליפפנו עם חוט ניילון צבעוני מסביב כדי להעניק כמתנה להורים.
עברנו היום על הגלויות היקרות שאנחנו שומרים, כאילו היו פוסטים של בלוג עתיק יומין, יש בהן התלהבות תמימה מהטיול, כזו שכבר לא קיימת היום, כשאנחנו מתכננים עד הפרט האחרון את הטיול וכלום כמעט לא מפתיע אותנו.
את כל התמונות המוצגות כאן צילמתי כמחווה של זכרון לגלויות הרבות שקנה חמי (אביו של בנזוגי עליו כתבתי גם כאן) בטיוליו הרבים באוסטריה שהיתה נוכחת בביתנו כל הזמן וגם בסביבותיה.
את הפוסט הזה התחלתי לכתוב מזמן, והיום הוצאתי אותו מהמגירה בגלל סטטוס מרגש בפייסבוק, אותו כתבה חברתי הבלוגרית והמטיילת ינינה זסלבסקי אפק בעלת הבלוג אפקים מטיילים, בו היא מבקשת לשלוח לבתה החוגגת בעוד חודשיים יומולדת תשע, גלויות מכל העולם. אם גם אתם תירצו לשמח אותה, אנא שילחו לה גלויה מהטיול הבא שלכם לכתובת שבלינק.
ולבסוף, אם תרצו להכיר לילדיכם את עולם כתיבת המכתבים והגלויות, תלחצו על חותמת הגלויות שנשלחו באוירון (בניגוד לדואר רגיל שנשלח באוניה) ותקבלו אתר שימושי, מקסים, באדיבות ינינה.
