שלכת - אוסטריה, באווריה
מה יש בהם, בצבעי השלכת שמהלכים עלי קסם? מאז שראיתי אותם לראשונה בניו אינגלנד, אני שבויה בקיסמם. הפעם פגשתי את צבעי האדום-צהוב-ברונזה, בטיולנו בדרום באווריה ומעט בטירול של אוסטריה, כנראה שהגענו בדיוק כשצבעי השלכת בשיא יופיים.
זו בטח ההפתעה, לגלות אותם על עצים שעיניי רגילות לראות אותם ירוקים, גם אם בגווני ירוק שאני פוגשת רק בגיחות לאירופה עתירת המים.
זה בטח בגלל הניגוד לקול ההגיון, שהתופעה אמורה להתנהג על פיו, כלומר, שעלה בתקופת השלכת מתייבש, הופך לחום-משמים ואז נושר מהעץ
או כמו שאמרתי בידענות לחברה, זה רק העצים רחבי העלים שהופכים את צבעם בתקופת השלכת לצבעים מטורפים, ובמקומות שיש ריבוי של עצים מחטניים רואים פחות את הצבעים האלו ורגע אחרי שיצא לי מהמקלדת המשפט הפלצני הזה, נסענו בכביש שטיפס על אחת מהפסגות הגבוהות בטירול, התפתל בין העצים המחטניים היפים שראיתי מעודי והם עמדו שם בצבעי זהב. עצרתי כמעט בכל מפרץ שאפשר היה לעצור בו וצילמתי את המחטניים האלה כמו מטורפת וטוב שעשיתי כך, כי באמת לא ראיתי אותם יותר אחר כך.
יום אחד בטיול המרהיב הזה, השתעשעתי במחשבה שאולי איזו יד מכוונת שתלה בדיוק את העצים מהסוג הנכון, שיודע להחליף צבעיו לעת הסתיו בצידי הכבישים של באווריה ושיבחתי בקול רם את האופן בו הם משתלבים יפה עם מרחבי הירוק המושלם של האחו, עד ליום הבא, בו טיילנו ביער בווארי עתיק יומין (צומחים בו עצי פרא בטח יותר מארבע מאות שנים, כך זה נראה) כולו עצים שהחליפו מזמן את צבעם לצהוב-כתום, וכאן בניגוד לניו אינגלנד הידועה ביפי השלכת שלה, רוב העצים לא מגיעים גם לצבע האדום ארגמן אלא מתהדרים בברונזה מבהיקה שמעולם לא ידעתי שאני כה אוהבת.
חשוב לדעת, כי עיקר ההנאה והקסם של טיול שלכת היא לא הצפייה בעץ בודד כזה או אחר בצבעים המתאימים, אלא ההליכה ביער קסום, חשוך למדי, שקרני שמש בודדות חודרות את עלוותו הצפופה ושכל עציו החליפו צבעים, או נסיעה בכביש כה קטן עד שמספרו אפילו אינו מסומן על המפה, תחת חופת זהב הנפרשת מהעצים הנטועים משני צידיו כשהשמש החיוניות כל כך לתחושת האגדות, מאירה את כל העלים והופכת אותם לשקופים וזוהרים.
הטיפ שלי: חודש אוקטובר הוא שיא השלכת באזור בוואריה. משום מה בדרום בוואריה השלכת הרבה יותר מרשימה מאשר בטירול השכנה, שם ההרים גבוהים יותר... אם נוסעים בעונה זו מרווחים כאמור את הצבעים המשגעים, מיעוט יחסי של תיירים, אבל מפסידים את שפע המים בנחלים, בנהרות ובמפלים. צריך לבדוק אילו רכבלים פתוחים, אם אני משווה לטיול דומה שלנו באזור בחודש ספטמבר – יותר רכבלים היו פעילים הפעם.
כיוון שחופשת סוכות השנה היתה באוקטובר, רבים היו מטיילי ומצלמי השלכת, מבינהם בחרתי לשתף את הפוסט הנפלא של מיכל בן ארי מנור מ"רואה עולם", שחוץ מצבעי השלכת המרהיבים של צפון איטליה, גם מפיץ בסופו ריחות נפלאים של מרק נפלא.
והמפה הפעם, מציירת פחות או יותר את מסלול השלכת שלנו. (לחיצה על המפה תוביל למפת גוגל עם מספרי הכבישים)
