רגנסבורג, עיר עתיקה
ימי הביניים המוקדמים מרתקים אותי מזה זמן. אפילו כתבתי על כך כאן. רגנסבורג נבחרה ליום טיול ממינכן כי בניגוד להרבה ערים המתקראות "ימייבינמיות" – זו "עיר אמיתית" ולא משוחזרת, כלומר, העיר לא נחרבה בחמש מאות השנים האחרונות ובתיה עומדים במקומם כביום בו נבנו. עם טקסט כזה הדמיון שלי הפליג למרחקים. חשבתי לקפוץ קפיצת זמן, כפי שאני אוהבת ולהלך ברחובות המאה השמינית.
רכבת ממינכן (30 יורו הלוך ושוב לשניים, שעה ועשרים לכל כיוון) מנחיתה אותנו בתחנת הרכבת של רגנסבורג. אנחנו לוקחים בלשכת התיירות שבתחנה מפה ויוצאים לדרך. העיר העתיקה, זו שריתקה אותי בקריאה וגרמה לי לחלומות בהקיץ, נמצאת במרחק חציית גן ציבורי, שבעת טיולנו באוקטובר עומד בשלכת יפה.
בעיר רחובות צרים המתרכזים לככרות צבעוניות, חלק מהרחובות רחבים יותר, סגורים לתנועת כלי רכב, בככר המרכזית מתארגנים דוכני שוק מקומי, המטריה שלנו יוצאת מהתיק כל אימת שגשם מאיים לחרב את חדוות הצילום בעיר הציורית.
תיירים מזדמנים שיגיעו לעיר ודאי יראו את יופיה של העיר הנקייה והמטופחת, אני רואה כאן את חיי היום יום של בירת בוואריה במאה השמינית, את בת האיכר ההולכת ממש ברחוב הצר בו אני עומדת, זה המוביל אל חנותו של אופה הלחמים כשהיא נושאת על גבה את שק הקמח המשפחתי לאפיית לחם המשפחה, את הכובסות על הנהר הגדול הלא הוא הדנובה, את הבישוף חמור הסבר העומד בפתח דלת העץ הכבדה הסוגרת על הכנסיה הגדולה בנסיכות כולה, שבתקופה ההיא עדיין לא נישאה לגובה רב ומרשים כמו היום, אבל כבר אז הטילה צל על בתיה של רגנסבורג, שהיו עשויים כולם עץ, ודאי היו נמוכי קומה מאלה של היום ואני תוהה האם הם הותירו מקום להלך ברחוב כמו היום? יותר או אולי פחות?
רוב בתי העיר של היום נבנו בימי הביניים המאוחרים – במאות החמש עשרה והשש עשרה, כלומר, הם בנויים מאבן. לא נותרו בתים קדומים יותר שכן, רובם נשרפו, היות והאש היתה אמצעי ההארה והחימום היחידים בבתים אלה, שהיו חסרי חלונות. טיול ברחובות העיר נותן תחושה של שימור וגם חידוש – הבתים צבועים צבעים חגיגיים ופה ושם, בפינות, משאירים חלקי אבן מקורית להצצה בימים עברו, כתובת עתיקה, קיר חשוף, באר או מרפסת עץ.
הקתדרלה הגדולה היתה האטרקציה הכי חשובה עבורי, בזמן תכנון הטיול. אנחנו מגיעים אליה לאחר שחוצים את חומת העיר העתיקה. הכנסייה גבוהה מאוד ויפייפיה - התחילו לבנות אותה בשנת 700 לספירה – ממש ימי הביניים המוקדמים. בחוץ מגדל פעמונים עתיק - אני נוגעת באבנים המפוייחות לחוש את פעמי הזמן. פנים הכנסייה מרהיב ביופיו. החושך בה היא שרויה הפתיעה אותי, אבל הויטרז'ים היפייפים, הכל כך מיוחדים כנראה צריכים את החושך הזה על מנת לבלוט. מדרגות מובילות אותנו מטה אל חדר שרק לאחרונה התגלו בו קברים עתיקים.
אבני דרך מתקופות שונות מתגלים בכל מיני פינות – הנה שרידי חומה מתקופת האבן, אקוודוקט מימי הרומאים, בתים מקושטים מתקופת היוגנדשטיל של המאה ה-19. ליד דוכני השוק, שבשעת צהריים כבר מציג את מרכולתו, מונח בית הכנסת "מזרח" של דני קרוון – אנדרטה לזכר קהילת יהודי רגנסבורג שגורשו מכאן במאה ה-16. האנדרטה מתווה את מתחם בית הכנסת שעמד במקום.
השוטטות ברחובות העיר הופכת לעיקר. עשינו טעות והגענו לכאן ביום שני, זה היום בו כל המוזיאונים סגורים - יש כאן לא מעט ואני מניחה שברובם הייתי נהנית. בגדת הדנובה, כך קראתי, שוכנת עד היום המסעדה העתיקה בעולם! בית האבן המשונה שאנחנו פוגשים מניח את דעתנו, הוא אכן נראה בן כמה מאות שנים. כאן אנחנו אוכלים ארוחת צהריים המורכבת משש נקניקיות טעימות, כרוב כבוש חם, לחמניות פרצל ובירה מן הטובות שטעמתי. המלצרית הלבושה בגדים בוואריים מסורתיים מבטיחה לנו שהנקניקיות עשויות במקום, לפי מתכון מקורי עתיק כמו המסעדה. טעים מאוד ונעים לשבת כאן. אני מעדיפה כמובן את קיטון האוכל הקטן, אך בימים חמים יותר בטח נעים מאוד לשבת אצל השולחנות שעל גדת הנהר, ממש לצד גשר האבן העתיק.
למרות ריצוף האבן העתיק, הדורש שימת לב מיוחדת לכל צעד, אנחנו מביטים דווקא למעלה: כמעט על כל בית מוצב שלט המספר את סיפור האנשים החשובים שגרו בהם. כך מצאנו את הבית היפייפה בו גר גתה, זה שגר בו אוגוסט בבל והבית לזכרו של האסטרונום יוהאנס קפלר. עוברים בבית העירייה העתיק והמרשים (נערכים כאן סיורים בעיקר בגרמנית) אחריו אנחנו שמים פעמינו למגדל הכנסייה העתיקה Alte Kapelle, Regensburg כשאנחנו נחושים לעלות למעלה לצילום פנורמי. משום מה גם הכנסיה סגורה ומסוגרת היום.
את הטיול הקצר ברגנסבורג אנחנו מסיימים בסיור בארמון משפחת טורן אונד טקסיס המרשים. בסיור (בגרמנית, 11 יורו לאדם) הבנו שמשפחה זו ששלטה שנים רבות ברגנסבורג, דם כל אצילי אירופה זורם בעורקיה. הורשנו לראות רק אגף אחד בלתי נגמר, קירותיו עמוסים קישוטי זהב וכסף מעורב בנחושת, עוד ועוד מראות קריסטל מצוחצחים למסדר המפקד, ואני שמחתי בחלקי כל פעם שצדתי עוד מילה בגרמנית שהצלחתי להבין. לפעמים המילה הצטרפה לעוד אחת ושתיהן הפכו למשפט מובן. את עיקרי דברי ימי משפחת טורן אונד טקסיס הבנתי. הסיור היה ארוך מאוד (מעל שעתיים), הצילום נאסר, שאלות באנגלית נענו מעת לעת בחפץ לב. הארמון מיוחד גם בזה שהיה חדשני מאוד לתקופתו, גם הסקה מרכזית הותקנה בו בימים שארמונות אחרים לא זכו לכך וגם מערכת מים זורמים וביוב.
בימים חמים יותר ניתן לשוט על הדנובה. עוד אתרים מעניינים ברגנסבורג:
