ברייטון, ליהנות משמש אנגלית
יומיים בעיר הקייט בדרום אנגליה
אתנחתא רומנטית. מה רומנטי בעיניי או מה לא? התשובה לשאלה הזו משתנה באופן תדיר, בד"כ בהתאם למצב הרוח או הנושא, אבל כשמדובר במקום רומנטי אליו אציע לנסוע לטייל, זו תמיד תהיה נסיעה אל העבר, אל סצינות מספרים או סרטים.
ברייטון בדיוק עונה להגדרה למעלה. אני חוזרת ליומיים בברייטון, שהיו מרובי אוצרות. הטיול הזה היה חלק מטיול יותר ארוך בלונדון. ברייטון, שהיתה פעם עיר הקיט האנגלית האולטימטיבית – ים, חוף וימים נדיבים למדי של שמש בממלכה האפורה, נכנסה לליבי עוד בהיותי נערה.
בעודני נערה, סדרות טלוויזיה אנגליות קישטו את חיינו. הן היו כמעט הדבר היחיד לצפות בהן בערוץ הממלכתי. רבות מהן הגיעו בשלב זה או אחר לצילום באותה טיילת עשויה עץ צבוע לבן על הים הסוער, נשים אצילות מסתובבות עליו בשמלות תפוחות ושמשיה לבנה תואמת, שלובות זרוע עם גבר חבוש מגבעת גבוהה. כמובן, הטיילת הרומנטית של ברייטון.
הרכבת מלונדון אספה אותנו לנסיעה בת שעה, כשהיא עוברת במרחבים ירוקי-עד והגיעה לתחנת רכבת שנראתה כאילו היא חלק מתפאורת אותם סרטים של פעם המתארים את המאה התשע-עשרה. הרחוב הראשי היורד אל הים, זה שיוצא מפתח התחנה נראה כמו לקוח מעיר צעצועים שנבנתה מאבני לגו, כל בית בצבע אחר, בגובה אחר, בית אחד צר, אחד יותר רחב והשלישי קצת יותר גבוה ואולי גם קצת עקום.
אומרים שכל בית נצבע בצבע אחר כדי שהגברים השיכורים, יוכלו לזהות את הבית שלהם לאחר הבילוי הליילי בפאב...
הזמנו מלון סמוך לתחנת הרכבת, ובעודי גוררת מזוודונת ומתבוננת על הרחוב הצבעוני היפייפה, בטוחה שהגעתי לגן עדן של צלמים, נפתחו ארובות השמיים שהיו אפורים מאוד באותו יום והמטירו גשם רב עד שעות הערב.
היום הראשון הגשום לא תאם את חלום ברייטון, אליה מגיעים בד"כ לטיול קצר של יום. מזל שתכננו שהיה בת יומיים, כך הסיכוי לאור שמש רך ונעים על כל התפאורה המסורתית הזו הפך את היאוש ליותר נוח.
קודם ירדנו לטיילת, הים סער, הרוח קיפלה לנו את המטריות והגשם הרטיב אותנו. בכניסה לשביל העץ הלבן שלא ברור לאן הוא מוליך, ישבה עדת זקנים שכאילו נותרה שם מאז אותם ימי שידורים בערוץ האחד, מחכה לפרק הסדרה השבועי... חיוך עלה על פני, מנסה לזהות אולי את פניהם כשהיו צעירים...
אחד המקומות המרשימים בברייטון הוא הארמון המצועצע שבנה ג'ורג' הרביעי במאה ה-19. הארמון נראה כאילו נלקח מאחד העולמות של וולט דיסני. אפשר לסייר בחדרי הארמון, אנחנו בחרנו להכנס רק למוזיאון – חלקו מיועד לאמנות וחלקו לעיצוב. סביבו גן מטופח ויפה, מלא ילדי בית הספר שהובאו לכאן לטיול.
שימור העולם הבריטי של פעם ניבט מכל מבנה, אך מורגש בעיקר בבתי התה שלה ובפאבים המגישים אוכל אנגלי מסורתי. טעמנו כמה סוגים של עוגות מסורתיות, גם אנגליות וגם צרפתיות, (כי צרפת הרי ממש מעבר לפינה) מוגשות כשהן מונחות על מפית תחרה.
לעת ערב, יבשו הרחובות ואנחנו יצאנו לבלות בסמטאות הציוריות של "נורת' ליין" (North Laines): בבוקר היו כאן שווקים של אוכל ושווקים של פיצ'פקס ואילו בערב כל הפאבים הוציאו ספסלים לרחובות הצרים, שורות של פנסי שמחה האירו אותם יחד עם בירה טובה, שירים, מוזיקה ואווירה נהדרת.
ביום השני הפציעה השמש, חזרנו שוב למקומות האפורים של אתמול שפתאום היו שמחים ומוארים לצילום חוזר.
אחרי יום וחצי גם אנחנו מיצינו. ברייטון היא עיר קטנה. אחרי שראינו את המוזיאון של הביתן המלכותי ואת מוזיאון הצעצועים הנחמד ואת חנויות האופנה הזולות כאן הרבה מאלה של לונדון ונעימות יותר, לקחנו אוטובוס 12 (בקיץ ובסופי שבוע יש אוטובוס מס' 13X) מככר צ'רצ'יל (Churchill Square) ונסענו לאורך החופים הלבנים היפים אל צוקי איסטבורן (Eastbourne). לו היה לנו זמן היינו יורדים ב"תחנת שבע האחיות" ויוצאים לטיול רגלי יפה אל הצוקים היפים כמו צוק ביצ'י הד, אבל כיוון שכבר היו סימני שקיעה יפייפים, עלינו על האוטובוס חזרה לברייטון.
לקריאה נוספת:
טיול ב"ביצ'י הד" וב"שבע האחיות" בבלוג של זיוה רענן, שמתי לב
תודה שטיילתם איתי בעוד פינה יפה ורומנטית. אשמח לכל תגובה או סיפור.
