צפת, אוויר הרים לה

חזרה רומנטית לצפת

פעם, כשטיפסנו במעלה הדרך העולה לצפת, ידענו שזו התחלה של חופשה חלומית. מעט מדי פעמים אנחנו נוסעים בדרך היפה הזו, מתפעמים מגובה הפסגות ומעומק העמקים תחתם. הרבה נקודות תצפית יפות יש בהם ומסלולים רגליים שאפשר לטייל בהם בכל עונות השנה.

פעם הכל היה אחרת. גם החופשות. וזה לא היה כל כך מזמן, עובדה שאפילו לי יש סיפורים מ"פעם" כזה. נהגנו לקחת שקי שינה, תרמיל ומימייה ובטרמפים הגענו לאחד הנחלים בארץ כדי להכיר אותו ברגליים, שם ישנו בלילה, אפילו בלי אוהל כדי להמשיך בטיול למחרת. אני מדברת על סוף שנות השבעים, תחילת השמונים. השינוי הגדול התחיל עם הרווחה הכלכלית שאיפשרה לנו להזמין חדר ללילה, במחיר שווה לכל נפש באחד מהמלונות במקומות המקובלים.

המקומות הפופולריים היו בטבריה, צפת, נהריה או מטולה בצפון. ים המלח או אילת בדרום. פעמיים בילינו סופי שבוע במוטלים בצפת, מסתפקים באוויר ההרים הצלול כתמריץ לחופשה מהנה, שהרי היה ידוע לכולם שבקיץ החם שלנו, המקום האידיאלי "לתפוס" אוויר טוב זה בירושלים או בצפת.

קמנו ביום שישי האחרון ממש מוקדם ויצאנו צפונה, לכוון צפת העיר, שלא ביקרנו בה כבר שנים רבות. כביש 6 היה עמוס בחצבים זקופים ויפים, השמים היו מעוננים ואנחנו התפעלנו פעם נוספת מהזמן שהכביש הזה מקצר לנו בהגעה לכבישי הצפון. עם הפניה לכביש 70 ראינו שלטים מאירי עיניים, המכריזים על מסילת הרכבת החדשה, זו שמחברת בין כרמיאל לתל אביב, ולרגע קט הרגשנו שהדרך מתקצרת לנו עוד יותר, עד שהבנו שעוד תחנת רכבת נבנתה מחוץ לגבולות המוניציפליים של העיר וכדי להגיע אליה צריכים, להשתמש בכלי תחבורה נוסף, כלשהו.

אנחנו מתפעלים שוב מהדרך המרהיבה שהיא אחת היפות ביותר בארץ. אפילו עכשיו, בשלהי הקיץ, כשכל הארץ צבועה בצבעי חום-צהוב צרוב, כאן הירוק שולט והיום האביך מוסיף לה הילה של מקומות אחרים. "כמו ביוון" אני אומרת בקול רם, אלא שכאן הכבישים סלולים לעילא, רחבי מסלולים ונוסעים רבים משתמשים בהם, לכן אי אפשר לעצור סתם כך באמצע הדרך, כמו שם, לצלם את יופיים. הייתי רוצה שכל כמה קילומטרים יהיה מפרץ עצירה כדי שאוכל לצאת ולצלם. אבל אין כאלה, זולת נקודת מצפה הימים היפייפיה, בה ביום בהיר אפשר לראות גם את הכנרת וגם את הים התיכון.

בכניסה לעיר צפת, מקבלים את פנינו שלטי ענק המורים לנו להשתטח, להתפלל, להתלבש בצניעות ולתרום ועוד כהנה מיני היגדים המצביעים לאן הגענו. צפת התחרדה, שמענו לא אחת.

אנחנו חונים תחילה ברחוב שנראה בדיוק כמו רחובות בני ברק. גם כאן אנשים הולכים על הכבישים בלי להתחשב בתנועה. "תיכף יסגרו הכל לקראת שבת" אומר לנו האיש שמכוון אותנו למקום הנכון, והשעה היא 11 בבוקרו של יום שישי. צפת סגורה למבקרים בשבתות, ומאחר והחופשות שלנו התקצרו מאוד עם השנים והשבתות הם הזמן היחידי לטיולים, העדפנו במשך שנים, מקומות אחרים.

למרות שהיינו כאן, סמטאות העיר לא דומות לתמונות שנשתמרו בזכרון. אנחנו מנסים ללא הצלחה להזכר בשמות אותם בתי מלון שהתארחנו בהם פעם, מנסים לחפש אותם לפי מראה הרחובות, אבל העיר שונה, או שמא לא הלכנו במקומות הנכונים.

היום הסימטאות האלה מזכירות לנו כפרים עתיקים אחרים שראינו בעולם. אנחנו עוצרים ליד פינות חמד, מהסוג שבגללן תיירים חוצים יבשות. ריח התאנה הבשלה עולה מכל עבר, בין הבתים הצבועים תכלת ולבן מציץ נוף ההרים הנהדר והאוויר נעים למרות 32 המעלות. גם היום, כשאנחנו מורגלים באוויר מזגנים, צפת מצדיקה את המוניטין שלה.

זכור לנו שכאן ישבו פעם אמנים, כמו בעין הוד, פיסלו וציירו את מיטב אמנותם. היה תענוג לעבור ביניהם ולשאוב השראה. מה שראיתי השבוע היה אחר. תיירים מטיילים ברחוב הראשי העובר ברחובות הצרים המתפתלים בין מדרגות האבן והוא עמוס בבתי ממכר הדומים זה לזה במרכולתם, רובם קישוטים יהודים ממוסחרים. המוכרים - כולם עוטים כיסויי ראש.

בתי כנסת חשובים, לפי שמם נמצאים בכל פינה, מזמינים להכנס אליהם תמורת תשלום - אך רק בלבוש צנוע. אני תמיד מתלבשת בצינעה, אך לא בקוד המתאים שיאפשר ביקור בהם, אז ויתרתי.

בפעמים האחרונות שהיינו באזור באנו לחזות בשלג הנדיר במקומותינו, כזה שאפילו זקני צפת זוכרים... הפעם הריה הגבוהים ומראה העמקים תחתם שימחו אותנו יותר מהעיר אותה עזבנו בתחושה מעורבת, לא ברורה. מצד אחד שמחנו שחזרנו לבקר במקום בו לא ביקרנו שנים רבות, מצד שני זה היה ביקור חטוף. היה ראוי להשאר בה ללינת לילה, לו יכולנו לעשות זאת בחופשיות, גם בשבת.

סיימנו את הטיול במסעדה מג'דלה, במג'דל כרום שהומלצה לנו בחום. יעל כרמי מבלוג משלך כתבה עליה במילותיה היפות לפני כשבוע, פוסט מעורר תאבון, ולמרות שיש ודאי מסעדות קרובות יותר לצפת, הנחנו לוויז להוביל אותנו לאחת המסעדות הטובות שאכלנו בהן בזמן האחרון. מומלץ ביותר!

לקריאה נוספת על צפת:

צפת דרך עיניה המתגעגעות של ליען נוסבוים מהבלוג הנהדר "בדרכים"

הספר הנהדר, כלה, של אורה אחימאיר

רוצה לאחל לכל הקוראים והקוראות, שנה טובה, עשירה בחוויות ובטיולים,

שתמיד נצליח לממש מסלולים גדולים כקטנים.

#טיולבארץ #צפת #הריצפת #אווירהרים #סמטאות