מפות בתערוכה
אבא שלי היה מניח לפני מפת עולם, אני כבר לא זוכרת באיזו שפה, והיה מתרגל איתי את שמות הארצות ואת שם עיר בירתן. הייתי בערך בת חמש, בוודאות לפני כתה א'. הבונוס היה: שם השליט של המדינה והייתי צריכה לדעת באיזה תפקיד הוא נושא – מלכותי או נבחר ציבור. כשבאו אלינו אורחים הגיעה השעה להשוויץ בילדה – הייתי עולה על שרפרף באמצע הסלון הקטן, הוא היה קורא בשם ארץ ואני עונה בשם עיר הבירה ובשליטה.
המפה היתה צבעונית, כל כתם צבע ייצג מדינה אחרת ואני למדתי לשרטט עם אצבעי הקטנה את הגבולות המפותלים. עד היום אני מכירה ארצות לפי הכתמים ההם, שלמדתי בילדותי, עד היום בלגרד היא בירת יוגוסלביה אפילו שהמדינה כבר לא קיימת, וטיטו שליטה הנצחי.
הפרסומת הבטיחה תערוכת אטלסים במוזיאון הימי הלאומי בחיפה ואני דמיינתי את התערוכה ההיא שראיתי לפני כמה עשורים במוזיאון "ברגלו" בפירנצה, בה הוצגו מפות מתקופות עתיקות שונות, מצויירות ומקושטות ואני כל כך התפעלתי - השוויתי את הגבולות המשונים לאלה שהכרתי. בפועל, בתערוכה במוזיאון הימי הוצגו כמה צילומי כריכות של אטלסים, יפים כשלעצמם, אבל לא לילד הזה פיללתי. לעומת זאת בשתי הקומות האחרות של המוזיאון ראינו בתערוכת הקבע מפות מרתקות המייצגות את טרה סנטה – האדמה הקדושה, הלא היא ארץ ישראל, לצד אוצרות גאוגרפים אחרים שנמשו ממימי הים התיכון.
אהבתי למפות ודאי ידועה לקוראי הוותיקים. מפות שהופכות את החיים ליותר פשוטים ונהירים, כאלה שמסבירות בקלות היכן ימין ושמאל והיכן הדרום והצפון ובעיקר, מאפשרות לי ללכת לאיבוד בביטחה. אבל יותר מכל אני מרותקת ממפות עתיקות יומין, כאלה שמסבירות לי טוב מכל מסמך אחר, הבדלי השקפה בין אנשים שחיו על אותו גלובוס לפני כמה מאות שנים - לביננו. אין זה אומר כמובן מי יודע יותר.
אני מתבוננת במפות המוצגות, שהסיבות להיווצורתן שונות, ועל כן ההבדלים שנוצרו בינהן. הנה המפות המקושטות שמפארות את יוצריהן, והנה המפות שנועדו להוכיח את קדושת העולם – ירושלים במרכזן, שמות היישובים תנכיים, נחלות שניים-עשר השבטים, סדום ועמורה שנשרפו באש הגהינום וטבעו בים המוות והנה מפות שתפקידן לעזור בניווט.
מפות עתיקות נמצאו במקומות שונים בעולם, כך אני למדה עכשיו. המפה העתיקה ביותר, חקוקה באבן, היא מאזור ארמניה והיא נוצרה בין המאות ה-6-8 לפני הספירה. ביוון העתיקה שרטטו מפות בשם המדע, בעיקר כדי לדייק את התאוריות אודות העולם כפי שהכירו אותו ואילו הרומאים שרטטו מפות פרקטיות, ששימשו את צבא הכיבוש של האימפריה הגדולה, על מנת שיידעו מהם הגבולות שעליהם לתחזק. היא לא היתה נאמנה למציאות, אלא לצרכים שלה: מפת לוח פויטינגר מדגימה זאת - היא היתה צרה וארוכה כדי שתהיה נוחה לנשיאה ועל כן השרטוט עליה היה גם צר וארוך.
גם בתערוכה שלנו, אנחנו רואים מפות, שעל פי זכרון האצבע שלי שטיילה בילדותי על הגבולות, הן די דומות לאלו שאני מכירה, להוציא פרטים קטנים כמו גודלו של ים המלח, או הימצאותה של ימת החולה, אבל השמות הכתובים עליהם, מוכרים לי מהתנ"ך.
למה לצייר מפה?
בימי הביניים הפכו המפות סימליות ורוחניות. תפקידן היה לאייר את הכתוב בספרי הקודש. הן היו סכמטיות בדיוק כמו מפות הרכבת התחתית של לונדון. מפה דוגמת זו למטה, שמה את ירושלים במרכז. זו מפה קלאסית המייצגת את העולם כפי שלמדנו עליו בספרי הקודש - שלוש יבשות בעולם שהן חשובות סביב ירושלים שהיא מרכז העולם ועוד איזו יבשת עלומה שלא ממש הספקנו לעכל את קיומה, שם בתחתית השמאלית של המפה.
במפות אחרות גבולות היבשה היו תאור ציורי של פני הארץ, כפי שדווח על ידי ימאים ונוסעים אחרים, הגודל הפנימי של היבשת פחות מדויק והוא אייקון של החזקים (אירופה) מול החלשים (שאר העולם) ולעד נתקבע בנו גודלה של היבשת הדומיננטית בעולם, שבמציאות היא הרי קטנה בהרבה.
אני מסתכלת על מוצגים שונים בתערוכה, כלי מדידה שונים ששימשו את הימאים בעת העתיקה ונמצאו על קרקעית הים התיכון, ושואלת איך שימשו המפות לניווט בעת ההיא? איך ידעו המלחים לתרגם את שראו בשרטוט להתקדמות אל נקודת היעד? מקריאה אני מבינה שיותר מהמפות, שימשו את המלחים ספרי המסע, בהם היה תיאור כתוב של הדרך. אני קוראת שכל הידע הקדום שהיה בידי היוונים הקדמונים אבד ולא היה בידי האירופים בימי הביניים. קולומבוס, שלידיו נפל במקרה ספר תאור כזה מימי תלמיי היווני, ניסה להוכיח שאכן ניתן להגיע למזרח בהפלגה מערבה. הגאוגרפים אליהם פנה תירגמו את הכתוב לשרטוט סכימתי שאיפשר לו את המסע ואת גילוי היבשת הלא נודעת – אמריקה.
היום, כשאנחנו רגילים לסמוך על הג'י פי אס על כל צורותיו, רגילים לחכות לקול המתכתי בנווט שיגיד לנו אם לפנות ימינה או שמאלה, קשה לנו קצת להבין את הצורך במפות של נייר, אלה שצריך לתרגם את הקווים המצויירים עליהם לכביש או לרחוב, להבין איזה קו הוא להליכה ואיזה רחוב לא צוייר על המפה בגלל קנה המידה הקטן מדי ובהליכה צריך לקחת אותו בחשבון, בלי הקול הקטן שיזהיר אותנו מה צפוי בעוד 200 מטרים, זה הזמן שבו אני ממליצה ללכת לתערוכה כזו, לעמוד מול המפות העתיקות, להבין את ההבדל בינהן ולדמיין את האנשים שהשתמשו בהם, לצרכים השונים.
כדי שתגיעו למקום הנכון ציירתי לכם מפה סכימטית, אם תרצו דיוק רב יותר, ליחצו על המפה ותגיעו לאתר המוזיאון הימי הלאומי בחיפה ובינתיים ספרו לי למטה בתגובות סיפורים על מפות. אתם משתמשים עדיין בכאלו מנייר?
