קוד סמוי

קוד סמוי | ד"ר יובל דרור | עריכה: יעל נעמני | הוצאת כנרת זמורה ביתן

אנחנו עומדים להכנס השבוע לתא ההצבעה ולבחור. האם אנחנו יודעים את כל מה שנחוץ לנו לדעת על העולם המודרני בו אנחנו חיים כדי שהבחירה שלנו תהיה מושכלת ונכונה?

לפני שבוע סיימתי להאזין לספר "קוד סמוי" - כל מה שלא רוצים שתדעו ואתם חייבים לדעת על החיים בעידן הדיגיטלי של ד"ר יובל דרור, ולפי מה שלמדתי ממנו, לא רק שאנחנו לא יודעים מספיק, אנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים. הספר אמנם מספר על הטכנולוגיות החדשות שאנחנו חיים בתוכן ולצידן, אבל בעיקר מתיר תסבוכות ומציג את ההשלכות החברתיות הנגרמות לנו מהן.

התרבות הדיגיטלית אופפת אותנו בכל מקום, אי אפשר להמנע ממנה. את רובה אנחנו צורכים מבלי באמת להבין או לדעת. "קוד סמוי" – מסביר למה, מסביר בבהירות, בשימוש במספרים רבים, לעתים מסמרי שיער, לצד סיפורים ואנקדוטות מחיי היום יום, מפזר עננים ובעיקר גורם ליותר הבנה, ולכן גם לבחירה מושכלת, לא רק באלו מהטכנולוגיות להשתמש ואלו לזנוח אלא גם הבנה יותר טובה על מה שקורה לנו בעקבות כך.

"פייסבוק אוהב שכותבים כך", או, "צוקי מראה לנו את הפוסטים האלה כי..." - משפטים שאני קוראת רק השבוע בפוסטים שפייסבוק, מועיל בטובו להראות לי, רק לי ועכשיו אחרי ההאזנה לספר, אני יודעת, שהמשפטים האלו נאמרו בחוסר ידע, כי עד שלמדנו מה צריך לעשות כדי לזכות בתשומת ליבו, הכל השתנה ואנחנו נדרשים ללמוד הכל מחדש.

זו רק דוגמא אחת לטכנולוגיות פופולריות שאנחנו נעזרים בהן, או חיים בתוכן ממש אבל אין לנו שמץ של מושג מה הקודים על פיהן הן פועלות ועל כן יש לתהות שוב ושוב על טיב הבחירות שלנו.

מסתבר שכל העולם המודרני, נעשה כזה, בלתי בהיר, בשנים האחרונות ממש והספר הזה בא בדיוק בזמן, כדי להסביר שזה לא אנחנו – זה הם.

השינויים הטכנולוגיים, מסביר יובל דרור ברהיטות רבה, משנים את התפיסות שלנו ואת ההתנהגות שלנו. טכנולוגיות חדשות תמיד הפחידו בהתחלה: פחדו מהרכבות המהירות, הזהירו מפני השפעת הטלוויזיה, דיווחו על קרינת הטלפונים הסלולריים – סבתא שלי נהגה לומר כמעט על כל דבר "מאז שהעולם קיים, זה ככה", אבל מאז שסבתי נפטרה בסוף שנות השבעים, העולם השתנה ובמהירות כל כך גדולה שהשינויים בלתי נתפשים, בלתי מובנים, ובוודאי בלתי נרכשים. ה"פייק ניוז" נכנס לעולמנו, קשה לנו להבדיל בין רע לטוב, בין נכון לשגוי, ה"אלגוריתם" הוא האל החדש האחראי לכל, אנשים נשבעים בשמו ומנסים להשביע את רצונו.

אני, משתדלת לסדר לי מספר מבנים מוכרים, לעקוף את אלה שלא וכך לצלוח את המהמורות.

דרור מדבר על האמון שהוא בסיס החברה שלנו, על כך שהאמון במוסדות החברה נשחק מצד אחד, על השפעת שחיקה זו על הפוליטיקה למשל, ועל כך שמצד שני עובר אותו אמון תהליך הפוך – אנחנו מתייעצים ברשת עם אנשים שאיננו מכירים כלל, או שוכרים דירות אייר בי אנד בי מזרים מוחלטים שאנחנו אפילו לא רואים וכו'. אנחנו בוחרים לתת אמון בדומים לנו, הוא אומר.

אי שם בשלהי שנת 1984 נקראתי לחברה קטנה לעיצוב, לעצב חוברת אחת. זה היה חידוש. עד אז אנשים עבדו כל חייהם במקום עבודה אחד ושמחו כשקיבלו בה "קביעות". החברה הקטנה הזו הצטיידה בחידושים הטכנולוגיים האחרונים בתחום: מחשב מקינטוש מלווה בפלא החדש – עכבר ובמדפסת סיכות. אמנם היה לי נסיון מה בעבודה מול מחשב אישי אבל טרם הכרתי עבודה עם "תוכנות". שמחתי לראות את המסך הלבן (לעומת השחור של ה-PC), את האיורים הקוויים שלי על המסך שהצטרפו בקלות לעמודי הטקסט שהוקלד (אז אמרנו "הודפס").

אבל אין לתאר את האכזבה שלי כשראיתי מה הדפיסה מדפסת הסיכות – האיור שנראה חלק ויפה על המסך - הודפס על הדף מקטעים מקטעים.

"העולם יתרגל לאיורים האלה" אמר לי הבוס הזמני. "מעתה הכל ייראה ככה ורק צריך להתרגל". אני מצדי לא יכולתי לדמיין עולם כזה. יעברו עוד שנים מספר עד שיומצאו מדפסת הלייזר ומדפסת הדיו שייתרו את מדפסת הסיכות שתעלם מן העולם. עיצוב עטיפת הספר "קוד סמוי" הזכיר לי את הסיפור הזה.

העולם אכן אחר בעשר השנים האחרונות, מסתבר. החידושים הטכנולוגיים הרבים בזמן קצר, השפיעו עלינו כחברה עד כי הכל נדמה ככאוס. אנחנו די מדדים בו בעוד הילדים שלנו שנולדו לתוך החידושים האלו, שוחים יפה במעלה הזרם. עבורנו, דרור עושה סדר בכל מה שנדמה לנו כאוטי, תוך כדי מתן דוגמאות טריות כמו - השימוש בוויז שמוביל אותנו בדרכים כסומים, צמצום הידע שלנו עקב עיון בעמוד הראשון בלבד של תוצאות חיפוש גוגל (במקום עלעול אקראי בספרים) ועוד.

יש לו ליובל דרור, יכולת פנטסטית לפשט דברים, להסביר בצורה בהירה. הספר מותח ומעניין ואני חייבת לשבח כאן את אופן הקראתו את הספר – אמנם לא ניסיתי, אבל אני כמעט בטוחה שלא הייתי צולחת את הספר הכתוב ולעומת זאת, ההאזנה היתה מרתקת ומסקרנת: כמעט 18 שעות האזנה שפירקתי לשעות בודדות, אחת לכל יום. קשה להגיד שיש בידי פתרונות, אבל אני בהחלט יודעת כעת להצביע על הבעיות.

ומילה על הצילומים הנלווים: מיני ברגים, קפיסי עץ, נעצים ומסמרים מעוררים במבט ראשון סוג של בעתה, כאב עמום מעוקצם, אבל הם אלה שבונים לנו את העולם סביבנו, מחברים את כל חלקי חיינו למבנים יציבים יותר ולכן ראיתי בהם דימוי לנאמר למעלה.

אם תרצו להבין ולו במעט את העולם סביבנו - זה ספר מצויין להתחיל ממנו. ממליצה בחום להאזין לו.

ואם תרצו לקרוא תחילה סקירה נוספת לספר, מציעה את שודדי המידע של בעז זלמנוביץ.

ואם הגעתם עד כאן, מאחלת בחירות נכונות תמיד ואשמח אם תשתפו אותי בהגיגים שלכם, כאן למטה בתגובות.

#ספרים #קודסמוי #טכנולוגיה #בחירות #השפעותחברתיות