לונדון, אור בחושך
טיילנו בעבר בכל העונות בלונדון, כמה פעמים - בפברואר טרם. הכרנו את מזג האוויר הנוח יחסית באנגליה (זרם הגולף העובר ממזרח לאי האנגלי לא מאפשר בד"כ לטמפרטורה לצנוח מתחת לאפס) כך שידענו שביגוד חם יפתור את הקור שאיננו רגילים אליו, אבל לא התכוננו לשבוע שמשי ללא טיפת גשם אחת, בו כל התמונות יצאו שמחות וצבעוניות.
טיסות
טיפ: החל מהשנה צריך למלא אישור כניסה דיגיטלי לממלכה המאוחדת - eta uk. עושים זאת אך ורק באתר הרשמי גללו למטה עד ל-Apply for an ETA והורידו לטלפון את היישומון המתאים לכם (אפל או אנדרואיד). הכינו את הדרכון וכרטיס האשראי לידכם. האישור שתקבלו תקף לשנתיים.
הזמנו אלעל למרות המחיר הגבוה. רצינו להבטיח שהטיסה תתקיים בכל מקרה. מנתב"ג המראנו בדרימליינר, בול על הדקה! הטיסה היתה נעימה ואפילו הארוחה היתה בסדר, נחתנו בהיתרו ונסענו לעיר בקו אליזבת'. בחזרה הטיסה יצאה מלוטון – הרכבת ללוטון יוצאת מתחנת "לונדון ברידג'". קנינו כרטיס בתחנת צ'רינג קרוס הקרובה אלינו, עלינו מיד על הרכבת הראשונה שעברה בלונדון ברידג' ובהמתנה של מס' דקות עברנו לרכבת ללוטון. כל התהליך ארך פחות מארבעים דק'. עיכוב הטיסה בשלוש שעות זיכה אותנו בוואוצ'ר לארוחה בשדה.
געגוע
בטיול הזה חזרנו ללונדון אחרי היעדרות של שבע שנים. התגעגענו לתחושה של עיר מוכרת ובמיוחד לרחובות לונדון. בזמן הזה השתוללה מגפת הקורונה בכל העולם, מלחמה אצלנו ואירוע הברקזיט (התנתקות מהאיחוד האירופי) בבריטניה. כל אלה גרמו למחירים להאמיר שם מאוד, ועבורנו עוד יותר בהמרה לשקל. מהר מאוד הבנו שצריך לתכנן היטב את השבוע הזה כדי לעמוד בתקציב. סימנו על המפה את כל המקומות שטרם טיילנו בהם – לונדון משתנה בקצב מואץ ואכן גילינו מקומות חדשים. בניגוד לטיולים הקודמים בהם חרשנו את מזרח העיר, הפעם שכרנו דירה במלון דירות ממש ליד ככר טרפלגר, עובדה זו סימנה את הרדיוס בו הרבנו לטייל ברגל.
פסטיבלי אור
היום הראשון שלנו היה היום האחרון לפסטיבל האור בקאנרי וורף. מיהרנו להגיע לשם אחרי הנחיתה, וכשיצאנו מהטיוב של קאנרי (שמדהים אותי כל פעם מחדש ביופיו – ווואו!) נכנסנו ישר למנהרת אורות משגעת! בפינות שונות ניצבו דיילות של העירייה שחילקו מפת התמצאות במייצגי האור הרבים במרחבי השכונה.
מבני הזכוכית עתירי הקומות הרשימו אותנו תמיד, אך זכרנו את השכונה קרירה משהו, ללא מסעדות או בתי קפה והנה עכשיו היא מלאה בהם בכל פינה ואנשים רבים נהנים מהם, ומהטיילת החדשה לאורך המזח.
כעבור יומיים נסענו לבטרזיי לעת שקיעה (אפשר להגיע גם בשייט). תחנת הכח העתיקה שהפכה לאייקון עת צולמה לעטיפת התקליט אנימלס של פינק פלויד, אי שם בשנות השבעים, הפכה לקניון עצום ומרשים המאגד בתוכו חנויות רבות, מסעדות ובתי קפה, אך בעונה זו של החורף מיצגי האור בחוץ לאורך הטיילת על התמז – הם האטרקציה!
ואת מיצג האור המרשים ביותר פגשנו ב- outernet שבתחנת Tottenham Court Road – עבודת וידיאו שהיא אטרקציה חינמית מרשימה ביותר במציאות – אם אתם מגיעים בזמן הקרוב ללונדון – לא לדלג עליה!
מוזיאונים
טיפ: יכול להיות שזה שריד של תקופת הקורונה – חייבים להירשם לכניסה גם למוזיאונים החינמיים! הניסיון העכשווי שלי הוא מהמוזיאון הבריטי ומהנשיונל גלרי. לא מאפשרים כניסה ללא רישום! התורים לכניסה ארוכים ביותר אבל מתקדמים במהירות ונכנסנו בדיוק בשעה היעודה. במוזיאונים הגובים תשלום לכניסה – המחיר יקר מאוד במונחים ישראליים – כ-100 ש"ח לאדם.
חודש פברואר הוא הזמן הכי פחות נוח לאוהבי אמנות – זו התקופה בשנה בה מוחלפות תערוכות רבות, חלק מהמוזיאונים סגורים לגמרי בגלל זה, ובחלק מהם סוגרים רק את החדרים של התערוכות המתחלפות. מזמינה אתכם לפוסט הסוקר את כל המוזיאונים בהם ביקרתי בלונדון - כאן
המוזיאון הבריטי
היה לי רצון עז, בלתי מוסבר לראות שוב את המוצגים האלמותיים אחרי שלושים שנה(!) רציתי לחוש שוב את העוצמה שבמוצגים שהשאירו אבות אבותיהם של שכיננו במזרח התיכון, מי שהביאו את התרבות לעולם המערבי כשזה עוד היה בחיתוליו. זכרתי בדיוק היכן הם נמצאים – לא הזיזו אותם בכל השנים האלה. אפילו התור הארוך והבלתי נגמר לא הרפה ידיי. התרגשתי כבראשונה.
הנשיונל גלרי
גרנו במלון דירות ממש מולו וכל יום ראינו את התורים הארוכים וכיוון שביקרנו בו פעמים רבות בעבר, חשבנו לוותר הפעם. ידענו שניתן לראות רק את תצוגת הקבע אך כיוון שנותר לנו חצי יום בלתי מתוכנן ביום הטיסה חשבנו שיהיה נחמד לפקוד שוב את הזוג אנדולפיני ואת ציורי ורמיר. יום קודם לכן הזמנו את הכרטיסים היחידים שנותרו (לשעה 13:30), והתאכזבנו לגלות כי חדרים רבים היו נעולים בפנינו ומעט מאוד מיצירות המאה ה-19 היו תלויות (החסרות היו בחדרים הנעולים). הסיור שלנו נגמר מהר מהצפוי ואת הזמן הנותר בילינו בשמש הנדיבה על ככר טראפלגר במעגל סביב זמרת אירית מרגשת.
מוקו
מוזיאון חדש עבורנו. קטן יחסית, ממש מול מארבל ארץ' המכוסה כרגע לרגל שיפוצים. יש כאן יצירות אייקוניות של סוף המאה העשרים ותחילת העשרים ואחת של: בנקסי, בסקיה, אנדי וורהול וחברים. בקומת המרתף הוצגה אמנות וידאו עכשווית שרובה נעשתה באמצעות בינה מלאכותית. חווינו כמה רגעים של הנאה מושלמת.
הספריה הלאומית
בדרך למוזיאון העבודה (הובטחה לנו שם תערוכה על השפעת העבודה על בריאות האדם, לא משהו לספר עליו...) עצרנו בספריה הלאומית באופן ספונטני - ראינו באנר שמפרסם את תערוכת "נשים בימי הביניים" ונמשכנו אליה כבחבלי קסם. בעיניי זה היה אחד השיאים של הטיול הזה – לא פחות:
בימים אלו בהם בארה"ב מסיגים את מצב הנשים לאחור, מרשים ומרגש ביותר לצפות בתערוכה על נשים בחיי היום יום בימי הביניים באירופה. מרגש לראות שממש "חפרו" בכל ספרי אוצרות המלוכה של הספריה כדי למצוא עדות למצבן של נשים, מאות שנים אחורה.
בתערוכה הוצגו ספרים ומכתבים שנכתבו על נשים ובידי נשים בנושאים כמו רפואה, ילודה, עיסוק בכוסות רוח, פיננסים, אבל גם חינוך ילדות לקריאה לכתיבה – חלק ניכר מהחלק הזה עסק בנשים יהודיות מהמעמד הגבוה והבינוני שזכו לחינוך בדיוק כמו הנשים הנוצריות.
מכתבים בכתב ידיהן של נשים סיפרו סיפורים שלא יאומנו: למשל, אלמנה יהודיה שביקשה למכור את ביתה ולהשאיר את הכסף בידיה למרות האיסור הדתי על כך, אשה בשם פולה מרומא – שהיתה סופרת בימי הביניים והעתיקה ספרים עבריים רבים (שום זכר לכך בוויקיפדיה העברית). חוזים של חתונה המפרטים כמה ימי סקס מותרים בשנה בין בעל לאשה, אמצעים ללידה בטוחה של ילד בריא (חגורת תפילות שנחגרה סביב הבטן ההרה) ועוד אין ספור מוצגים מעניינים ביותר.
טייט מודרן
אני לא מוותרת אף פעם על ביקור במוזיאון הזה שאף פעם לא מאכזב אותי. תמיד יש כאן לפחות תערוכה אחת מרגשת. שמחתי לבחון מחדש את הערכתי לאמנות המאה העשרים אחרי מה שראיתי ב- outernet ובמוזיאון מוקו.
קולינריה
החלטנו להקדיש גם לנושא זה זמן וחשיבות. כיוון שאנחנו שומרים על דיאטה קפדנית מטעמי בריאות, בחרנו במשורה מסעדות המתאימות לנו מתוך האתר של עומר לוגסי. לחלק מהמסעדות לא היה לנו סיכוי להיכנס עקב תור ארוך – כן, גם למסעדות ובתי קפה מתהווה תור שעומד בסדר קפדני, בעיקר בסופ"ש. בגלל חוסר סבלנותנו לחכות, המשכנו הלאה. מסעדה מעולה אחת מצאנו מתוך המלצות גוגל לאחר שזנחנו שתי מסעדות מרובות אנשים מחכים. פעם אפילו חטאנו בגדול וטעמנו את הפשטיש דה נאטה הפורטוגזי והגענו למסקנה שצריך לחזור לפורטוגל - שם יותר טעים.
פקדנו כמה שווקי אוכל, ואת המנה המוצלחת ביותר אכלנו בשוק מרקטו מייפיר: גיוזה אלוהיים והראמן הכי טעים שאכלנו אי פעם!
ומבין המסעדות, פאדלה - המסעדה האיטלקית הצמודה לשוק בורו היתה במקום השני מבחינתנו, גם בטעמים וגם באירוח הנפלא.
רחובות לונדון
בין לבין טיילנו המון ברגל. הרבה יותר ממה שתכננו. שמחתי שיכולתי, שלא התעייפתי, שלא קרסתי. אהבנו למזג את החדש עם הישן, רחובות מודרניים לעומת אלה המסורתיים, בריטים באופיים לעומת חגיגות זרות.
גילינו את חצרות קובנט גארדן. מעניין שחוץ מחצר נילס לא הכרנו קודם את האחרות. חזרנו אליהן פעמיים. עברנו בגנים יפייפיים שאת המראה החורפי שלהם על העצים העירומים לגמרי - אני כה אוהבת.
באחד הימים הקרים ביותר הלכנו במיוחד לגן מקסים ברחבת כנסייה חרבה: St Dunstan in the East Church Garden כי הובטחה לי שם חווית צילום מיוחדת. ואכן היתה – תודה לאיריס סוויניק מעד הטיול הבא.
בדרך לשם עברנו ברחובות הסיטי המהפנטים.
גם את שכונת מרילבון לא הכרתי משום מה. מצאתי באחת מקבוצות לונדון מסלול מסודר לטיול בשכונה. התחלנו מרחוב marylebone high st והלכנו עד לחנות הספרים המפורסמת daunt ומשם לחנות הגבינות המשגעת ברחוב Moxon st רכשנו גבינות לארוחת הערב וכשיצאנו ראיתי בזווית העין את סמטת מרילבון – נטשנו את המסלול והלכנו לאיבוד שם.
ביום אחר טיילנו לאורך תעלת קאמדן עם הסירות המשמשות בתי מגורים, אחרי שלא מצאנו עניין רב ב-coal drops yard (מתאים בעיקר לשופינג), הצצנו למשרדי גוגל המפוארים. וגם כאן התענגנו על שמש נדירה שצבעה את הרחובות בצבעים חמים.
בטיול הזה השתמשנו יותר באוטובוסים ופחות בטיוב. נעזרנו באפליקצייה ייעודית כדי לדעת באיזה אוטובוס לנסוע ובאיזה צד של הרחוב עלינו לעמוד (רמז: הפוך ממה שהגיוני). התדירות שלהם היתה מהירה להפליא גם בסופ"ש וחסכה לנו הרבה מאוד צעדים במחילות הטיוב. התענגנו על האפשרות להציץ החוצה לנוף העירוני.
בטחון
רבות דובר טרם הנסיעה על כך שהבטחון בלונדון התדרדר במיוחד כלפי ישראלים. מהנסיון שלי אין שינוי בתחום זה – הרגשתי בטוחה לגמרי ללכת ברחובות, גם אחרי רדת החשיכה, גם בסופ"ש כשאלפי בני אדם גודשים רחוב בודד, אמנם אנחנו תמיד מתנהלים בצינעה, אבל לא היססנו לדבר עברית – גם ברחוב, גם בטיוב וגם בעת עמידה בתורים.
תודה שחלקתם איתי זכרונות של עוד טיול לנשמה בימים לא קלים לכולנו. אם תרצו לחלוק איתי חוויות, הערות והארות אשמח אם תעשו זאת למטה בתגובות.
לקריאה נוספת:
אוסף מוזיאונים של לונדון
אני מאוהבת בלונדון ורחובותיה
לונדוניסט - אתר מלא מידע מועיל על העיר הבלתי נגמרת
Comments