מאחורי הגדר - בית הנסן, ירושלים
בית הנסן בירושלים, היה תמיד פתוח. כל מי שרצה יכול היה להכנס, אבל אף אחד לא רצה. ירושלמים פחדו ממנו תמיד. הסיפור על חולי הצרעת שגרו בו הוא סיפור של בדידות. סיפור מורכב ולא קל. הסיפור שלי הוא על סיור בבית הנסן בירושלים שהיום הוא אכסניה לאמנות, בעברו היה בית חולים למצורעים.
בתנ"ך קראו בשם "מצורע" לכל מי שהיתה לו מחלת עור מדבקת. מצורעים הוגלו למושבות רחוקות ממקום יישוב, מאז ולאורך ההסטוריה. משפחות המצורעים, גם אם לא נדבקו ובעצמם חלו במחלה נודו מהחברה בגלל פחד. איש לא רצה להתחתן עמם. ההתייחסות אליהם היתה כהתייחסות אל טומאת המתים, שלפי האמונה היא שוכנת בבגדים ובקירות גם בחלוף שנים רבות.
במאה התשע-עשרה זיהה החוקר הנורווגי גרהרד הנסן את החיידק הגורם לצרעת ומרגע זה נקראה המחלה על שם המגלה שלה – מחלת הנסן.
בירושלים הוקם ב-1865, על ידי הברון והברונית קפנברינק אשרדן המורבים מגרמניה, מבנה אבן גרמני, יפייפה ברחוב גדליהו אלון 14 שבשכונת טלביה, כדי לשמש בית חולים לחולי הנסן. אז, כשנבנה, היה מרוחק מאוד מהעיר. המבנה עומד באמצע גינה אירופית יפה לא פחות, של עצי נוי ופרי זקנים, שבילים מוליכים מן הבית ברחבי הגינה.
לפני כעשר שנים טיילנו בשכונת טלבייה היפה, לקחתי את מצלמתי החדשה לסיבוב בכורה בשכונת הבתים הכי יפים בעיניי בירושלים כדי להוציא ממנה את המיטב ופתאום מצאנו עצמנו לפני חומה ודלת קטנה פתוחה קמעה, מזמינה אותנו להכנס. מהדלת הזו יצאה אשה נעימה אותה שאלנו לפשר הגן שהציץ מהדלת הזו, שלמרות שהיה מוזנח סיקרן אותנו מאוד. היא סיפרה לנו על בית הנסן שזה הגן שלו, "הוא היה פעם פורח ומרהיב", אמרה וסיפרה לנו על כך שכל הירושלמים מפחדים מהמקום הזה. "תיכנסו תיכנסו" הזמינה אותנו כשאמרתי שאני רוצה רק לצלם, כי אין ממה לפחד היא אמרה. "אמא שלי שומרת על המקום ומאוד היתה רוצה שכמה שיותר אנשים יראו את יופיו".
לתוך המבנה היא לא הרשתה לנו להכנס, הזכירה ענייני בטיחות ואני חיכיתי בסבלנות להזדמנות אחרת. פעמים אחדות גיליתי באיחור שהחמצתי כמה, כי בינתיים, פתחו את המבנה לצלמים בודדים והסיפור של המקום סופר גם כן. את הסיור של השבוע לא פספסתי. דימיינתי שנוכל לראות חדרים לדוגמא, להציץ לעולמם האומלל של מי שהיו דיירי הבית. ובכן, מעט מאוד עדות לעבר נשארה במקום. הבניין עובר עבודות שימור וטרנספורמציה ורק דרך הסיפורים אפשר אולי לדמיין את שהיה.
טיפ: לסיורים החינמיים צריך רק להרשם באתר ולבוא. מסביב לחומות בית הנסן יש חניה בשפע ברחובות ובחינם. כדאי לבדוק באתר הזה, יש פעילויות תרבות לרוב.
בית הנסן נבנה מתוך אהבה ונתינה וכך גם הפעילו אותו. הוא עוצב על פי מודל גרמני ונראה כמו ארמון מהסוג שלא נראה במקומותנו. המבנה בנוי קירות אבן עבים התורמים לקרירות הנעימה שחשנו בה, למרות שביום הסיור היה יום קיץ חם במיוחד, אבל גם תרמו בעבר כנראה להסתרת המתרחש ביניהם, אגרו בתוכם את צעקות הכאבים של החולים.
קיבלנו הסברים על הארכיטקטורה, על שילוב הקו הגרמני של המאה ה-19 עם מה שנחשב באותם ימים לאוריינטלי. אני מזהה סימנים שלמדנו לראות בבתי הטמפלרים השונים בארץ, את ההתחשבות במזג האוויר החם כאן. לצורת החלון המעוגלת יש כנראה השפעה על מידת החום הנכנסת לחדר.
זיהיתי תנורי חימום גרמניים יפייפים שתפקידם היה להתגבר על הקור הירושלמי בחורף. בחוץ ערמו כסאות ישנים.
הסיפורים של המדריכה והשאלות של המסיירים איתנו, מצביעים על שיגרת חיי היום יום של אנשים שהיו רחוקים מהעין: נשאלו שאלות על פעולות פשוטות כמו מקלחת ושירותים – הם היו מחוץ לחדרים, על כביסה ובישול – כולם עסקו בזה, האחיות והחולים, על רעיית הצאן וגיבון הגבינות ועל חפירת בורות המים בשטח הגינה – אב הבית עם הגברים החולים שהיו להם הכוחות לכך, על הפטיו והחצרות ששימשו למנוחה והתמסרות לקרני שמש, על האופי הנוצרי של המקום – נזירות ניהלו אותו, אך החולים היו בני כל הדתות, אבל שאלה אחת הכמירה לב: האם היו להם חיי אהבה? האם היו מבינהם שהיו זוגות?
כן, אמרה המדריכה, אבל לפי חוקי הבית זה היה אסור. הנזירות העמידו אותם בפני ברירה קשה: להפרד או לעזוב את בית הנסן.
טיפ: המקום מונגש למבקרים על/עם גלגלים. הכניסה מרחוב דובנוב ובפנים יש מעליות חדשות.
עלינו עם המדריכה למרפסת הבניין שבקומה השניה. המרפסת הזו שייכת לאגף הנשים, "משום מה הן זכו בצ'ופר הזה", היא אומרת ומקריאה לנו את הקטע המרגש הזה שתרגמה האחות רות וכסלר (היא אמה של האשה שפגשנו בפיסקה למעלה). אני מתבוננת החוצה, נשענת על המעקה ורואה את כל הפעילויות שיש עכשיו בגינה הגדולה, לילדים ובכלל, ומדמיינת את חולי הצרעת משתזפים בשמש, באותו מקום ממש, כחלק משגרת הריפוי שלהם.
שיגרת הריפוי התנהלה לפי מיטב מסורת הריפוי של אותם ימים: שמירה קפדנית על הגיינה, אמבטיות ריפוי, מזון טרי שהתאפשר בגלל קיום משק אוטרקי בין החומות (הוא הגן שפגשנו) וריפוי בעיסוק במובן הראשוני של הביטוי – עבודה.
עדויות לעבר ניתן לראות בעיקר במבנה עצמו ובכל מה שצמוד-מבנה כמו הדלתות השחוקות, עם סימונים פונקציונליים מפעם, חדר הכביסה שצמוד לחדר אמבטיות הריפוי (יש לנו השערה שמטעמי חסכון השתמשו במי האמבט לכביסה ולכן הסמיכות בין שני החדרים).
בשנת 2000 פונו ארבעת הזקנים האחרונים שגרו בבית, לבתי אבות בעיר ובית הנסן נסגר.
אני חושבת על קומץ האנשים החולים בירושלים, שזכו לבית שהיטיב עמם, שטיפל בהם בהרבה חמלה וחושבת על כל המיעוטים האחרים שלא זכו ולא זוכים בעיר הזו לחמלה דומה, שמתנכלים להם על שונותם ולא מקרבים אותם בשום צורה לחיים נורמליים ומקווה שהישועה תגיע בדרכים יותר קלות.
רוב ציוד בית החולים נעלם לאט לאט מהמקום.
טיפ: ניתן להכנס לכל חדרי המבנה, בשעות הפתיחה גם ללא סיור, אך יש ערך מוסף בסיור עצמו
לקריאה נוספת:
בית הנסן Hansen House - עמוד הפייסבוק, כדאי להתעדכן
תודה שליוויתם אותי בפוסט שלא היה קל לעכל אותו, והכתיבה היתה עבורי סוג של הקלה, כך שכל תגובה תשמח אותי במיוחד. עיקבו אחרי הפעילות בבית התרבות הנסן, ותוכלו ליהנות ממגוון התערוכות, היצירה, ההופעות, ההרצאות ושאר התופינים במקום המיוחד הזה.
Comments